הרגע רבת עם המנהל שלך.
הוא היה גס רוח, צעק ובמילים אחרות קרא לך חסר יכולת.
אתה כועס. מאוד כועס.
ואז, בלי לחשוב פעמיים, אתה מחליט – זהו, אני מתפטר.
המחשבה לא עוזבת: למה להישאר במקום כזה? כל יום זה מאבק. אני לא צריך את זה.
המשפחה והחברים לא מבינים:
"מה פתאום התפטרת ככה?"
"לא היית צריך לעשות את זה."
אבל אתה? אתה בטוח בהחלטה שלך.
בימים הראשונים זה מרגיש מדהים.
אין עבודה, אין מנהל שיחרפן אותך, אין לחץ.
רק חופש. אוויר לנשימה. סוף-סוף חיים.
אבל אז עובר שבוע.
אתה מתחיל לחפש עבודה. שולח קורות חיים.
עוד שבוע עובר, ועוד אחד, ואין תשובה מאף אחד.
ההרגשה הנפלאה מתחלפת בלחץ:
"מה אם לא אמצא עבודה?"
"מה אם המנהל הקודם שלי כבר סיפר עליי לכולם?"
בסוף מגיעה הצעה.
שכר גבוה יותר, 40% מעל מה שהיה לך קודם!
אבל העבודה? התפקיד? התרבות הארגונית? פחות מתאים.
"נסתדר," אתה אומר לעצמך.
אתה מקבל את ההצעה.
שלושה חודשים אחר כך, זה שוב מתחיל.
המנהל חדש, אותו סיפור ישן: צעקות, יחס רעיל, חוסר משמעות בעבודה.
ופתאום, שוב באותו רגע, אתה מרגיש צורך לעזוב.
מה קורה כאן בעצם?
החלטות שמקבלים מתוך רגש רגעי – הן בדיוק זה: רגעיות.
רגש הוא זמני, אבל ההשלכות שלו נשארות איתנו.
אם היית לוקח רגע לחשוב, לעצור ולבחון את המצב:
"האם זה שווה לי?"
"האם זה המקום הנכון עבורי?"
היית יכול לעזוב מתוך מודעות, לא מתוך כעס רגעי.
זה נכון לא רק לעבודה.
זה נכון ליחסים, ללימודים, לכסף.
רגשות הם חברים גרועים כשצריך לקבל החלטות.
אז מה כן?
תנו לעצמכם זמן.
אל תקבלו החלטות גדולות ברגע קטן.
כי הרגע יעבור – אבל ההחלטות שלכם יישארו.
החלטה ברוגע
