הפעם אני רוצה לספר לכם איך הבנה לפני מספר חודשים הובילה אותי להתחיל את הכתיבה של הטור.
לפני כמה חודשים החלטתי להפסיק לנשנש חטיפים בעבודה למשך שבוע.
אני יודעת, זה סופר קלישאתי מצדי להודות שלא בדיוק הצלחתי, הניסוי בן 7 הימים הפך לשבועיים מתנדנדים.
אבל מהיום ה14 עד ה30 זה עבד יופי ואני כבר חודש שעובדת על מלא בלי לנשנש חטיפים בשום יום עבודה מהימים האלה.
אם אי פעם ניסית לעשות דיאטה אני בטוחה שאת שואלת עכשיו, איך ? למה ניסיתי להמשיך אחרי ששבועיים לא הצלחתי ?
כשהחלטתי לא לנשנש חטיפים בשעות העבודה, הבנתי שזה יהיה קשה. לא אהבתי לעשות את זה אבל הייתי מחוייבת לניסוי, אז הייתי צריכה למצוא דרך להמשיך.
השיטה שעבדתי איתה הייתה לומר לעצמי “אמור להיות קשה, יתכן ולא אעמוד בזה, אבל אני רוצה להיות אחת שצולחת אתגרים, מסוגלת לעשות גם דברים שקשים לי ואני יודעת שיהיה לי סיפוק אחר כך".
זה מתמצה למשפט ששמעתי פעם, "בחירות קלות = חיים קשים"
פתאום, לא רציתי להפסיק את הדיאטה, כי עכשיו הערכתי את החיזוק שזה נותן לי בכל יום שאני למעשה מישהו שמסוגל לעשות גם דברים קשים.
אני לא מזלזלת בקושי וברור שעדיין ממש קשה לי להמשיך ולשמור על הדיאטה, אבל בהחלט שווה.
זה הוביל אותי להבנה, שהזהות שאני רוצה שתהיה לי מניעה הרבה ממה שאני עושה.
בכך שהתחלתי לומר לעצמי "אני מישהי שעומדת גם בקשיים" ורציתי לחזק את הזהות הזו, נאלצתי להמשיך.
הזהות ה"יכולה" הזאת התחילה לזחול לתחומים אחרים בחיי, אני מעיזה יותר ומוכנה להתאמץ בכדי להתקדם, כי אני מרגישה את הזהות הזו בצורה עמוקה יותר ויודעת שאני רוצה לחיות לתוך הזהות הזו.
יותר קל לי לקבל כעת פרויקט גדול בעבודה, אני בטוחה ביכולת שלי לעשות דברים גדולים בצורה מושלמת, מאמינה שזה אני.
למה לדעתי צריך טריגר שיביא אותך לחשוב כך? כי יש לך אלף סיבות לצחוק על עצמך ולומר שהמעשים שלך לא מגבים את המחשבות שלך.
אני חושבת שאני מישהו שמנצל את הזמן שלו, אבל אני מבלה זמן בגלילה בטלפון.
אני חושבת שאני מישהי שדואגת לכסף שלה, אבל אני לא מצליחה לחסוך מדי חודש.
אני חושבת שאני יודעת לכתוב, אבל אני כותבת רק את הטור הקצר הזה.
חוסר התאמה בין הרגשות שלי לגבי עצמי, לבין המעשים שלי, יצר אצלי דילמה.
או שאני צריכה לשנות את ההתנהגות שלי, או לקבל את זה שאני לא מה שאני חושבת עלי ורוצה להיות.
או שאני צריכה להתחיל לנהל את הכספים שלי היטב, או לקבל את זה שאני לא מסוג האנשים ששולטים באופן מלא בבזבוזים שלהם.
או שאני כותבת מידי שבוע טור או שאני לא יכולה להיות "מישהי שכותבת".
אז אם אף פעם לא הייתי מפסיקה לנשנש חטיפים קרוב לודאי שאת לא היית קוראת עכשיו את הטור הזה, וכנראה שהייתי מפספסת עוד כמה הזדמנויות משמעותיות ששיפרו את היום יום שלי ובכלל לא רק העסקי.
אילו זהויות יש לך שמעכבות אותך מלעשות ולהשיג יותר?
את יכולה לשנות אותם!
סופשבוע שמח!
האם כל זה יתפוצץ כשאחזור לנשנש חטיפים בעבודה ? זה באמת משהו שאני מודאגת לגביו בשלב זה. וברצינות, אני יכולה כבר להפסיק את הדיאטה ?
